החלטה בתיק בע"מ 1675/13

1.       בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתיק אימוץ 1/13 (סגנית הנשיא ש' דברת, השופטים ר' ברקאי וא' ואגו) שדחה את ערעור מבקש 1 (להלן: המבקש) על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בתיק אימוץ 32/11 (כב' השופטת ג' לוין), בגדרו הוכרזו ילדי המבקש כבני אימוץ כלפיו, תוצאת האימוץ הותאמה למתווה של אימוץ סגור, כאשר המבקש יקבל שלוש פעמים בשנה עדכונים מהשירות למען הילד אודות מצב הקטינים. בקשה זו מתמקדת בתוצאת האימוץ.

          המבקש והמשיבה 2 זיכרונה לברכה היו נשואים זה לזו ונולדו להם שלושה ילדים קטינים - א' ילידת שנת 2004, ב' יליד שנת 2005, וג' יליד שנת 2006. היו אלה נישואיה השניים של המשיבה ונישואיו השלישיים של המבקש. על רקע מערכת יחסים קשה בין בני הזוג ואלימות שהפעילה המשיבה כלפי שני ילדיה מנישואים ראשונים, משפחת המבקש הייתה מוכרת לשירותי הרווחה ולשירותי בריאות הנפש. בשנת 2008 הטביעה עצמה המשיבה בחוף הים לעיני שלושת הקטינים. לבקשת המבקש, כבר באותו הלילה הועברו שלושת הקטינים למשפחת קלט. ממועד זה שהו הקטינים אצל משפחות אומנות עד לחודש אוגוסט 2010. בתחילת התקופה, המבקש הגיע לביקורים בתדירות של פעמיים בשבוע, ואילו במהלך השנה האחרונה ביקוריו צומצמו לאחת לשלושה שבועות או אף אחת לחודש. ביום 29.08.10 הועברו הקטינים לבית מעבר בירושלים. על פי דיווחי בית המעבר, המבקש ביקר את הקטינים בעקביות אחת לחודש. בית המעבר המליץ להתחיל בתהליך מציאת בית קבוע באמצעות השירות למען הילד. בפגישה שנערכה ביוני 2011 עם גורמי הטיפול בשירות למען הילד המבקש מסר כי אינו יכול לגדל את ילדיו לבדו בשל גילו המתקדם, ויהיה זקוק לסיוע שוטף. הוא הביע עניין לגדל את ילדיו בביתו בעזרת מטפלת שתשהה איתו, ולא הסכים לפתרון של אימוץ, אף במתכונת של אימוץ פתוח.

           ביום 27.11.11 הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה להכריז על הקטינים כבני אימוץ ביחס למשיבה המנוחה על פי סעיף 13(א)(3) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, וביחס למבקש על פי סעיף 13(א)(7) - היעדר מסוגלות הורית לדאוג לקטינים. עמדת היועץ המשפטי בבקשה הייתה כי האימוץ יהיה בעל אופי "פתוח" באופן שיקוימו מפגשים בין המבקש לילדיו פעמיים עד שלוש פעמים בשנה בפיקוח השירות למען הילד. המבקש התנגד לבקשה וטען שכעת ביכולתו לגדל את שלושת הקטינים. עמדת המומחה שמונה מטעם בית המשפט הייתה כי אין למבקש מסוגלות הורית מינימאלית הנדרשת לגדל את הקטינים היום. עוד סבר כי בשל הקשר הרדוד של הקטינים עם המבקש, שאינו מהווה דמות משמעותית בחייהם, טובתם היא שהאימוץ יהיה סגור כלפי המבקש. נוכח עמדתו של המומחה מטעם בית המשפט ותסקיר משלים שנערך בעניין צמצום תוצאות האימוץ, אישר בית המשפט לענייני משפחה את בקשת היועץ המשפטי לממשלה לתקן את בקשתו כך שבכל הנוגע לתוצאות האימוץ, יורה בית המשפט על אימוץ סגור.

           בית המשפט לענייני משפחה אימץ את חוות דעתו של המומחה. הוא התחשב במצבם של הקטינים שמחייב הורות ברמה גבוהה מאוד, בחוסר המסוגלות של המבקש היום ובעתיד הנראה לעין, גם בהינתן עזרה סבירה מרשויות הסעד - כפי שעלה מחוות הדעת וכן מעדותם לפניו. נמצא כי התמלאו ביחס למבקש התנאים להכריז על הקטינים כבני אימוץ כלפיו. אשר לתוצאות האימוץ, בית המשפט סקר את עמדות הגורמים הטיפוליים בבית המעבר, המומחה מטעם בית המשפט והעובדת הסוציאלית בשם השירות למען הילד. כל אלו המליצו שלא לצמצם את האימוץ עקב שני שיקולים מרכזיים: התנהגותו של המבקש המצביעה על העמדת צרכיו בעדיפות עליונה וחוסר הבנתו את הצורך באימוץ לטובת הקטינים; והיעדרו של קשר משמעותי כיום בין המבקש לקטינים. התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט קמא הצביעה כי הימשכות הקשר בין המבקש לילדים אף עשויה לפגוע בתהליך האימוץ והתפתחות יחסים תקינים עם הוריהם המאמצים. על כן, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי טובת הילדים, חרף אהבתו הכנה של המבקש כלפיהם, מחייבת את ניתוקם מהמבקש וקביעת מתווה של אימוץ "סגור". לבסוף צוין שלא נמצאה מניעה לצמצם את תוצאות האימוץ במובן שהמבקש יקבל שלוש פעמים בשנה עדכונים מהשירות למען הילד אודות מצב הקטינים. יוער כי כבר במהלך ההליך המשפטי הקטינים שולבו בשלוש משפחות אומנה נפרדות עם אופק אימוץ.

           על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שהופנה אך נגד ההחלטה שלא לצמצם את תוצאות האימוץ לאימוץ פתוח. במסגרת הערעור, טען המבקש כי חל שינוי בתפיסתו וכעת הוא משלים עם העובדה שטובת הקטינים היא לגדול אצל משפחה מאמצת. הוא ביקש להורות על מינוי מומחה נוסף שיבחן את יכולתו לשתף פעולה עם אימוץ הקטינים, שכן לפני בית המשפט לענייני משפחה לא עמד מלוא הנתונים הרלוונטיים לשקילת האפשרות לקיום קשר בין הקטינים למבקש במהלך האימוץ.

2.        בית המשפט המחוזי בחן האם תוצאת האימוץ היא לטובת הקטינים על פי שלושה שיקולים: יכולת המבקש לכבד ולהשלים עם האימוץ, התייחסות ההורים המאמצים לשמירת קשר בין הקטינים למבקש, והתועלת שתצמח לקטינים כתוצאה מקשר זה. לשם כך, הורה על קבלת תסקיר משלים מטעם השירות למען הילד, בו נבחנו הסתגלות הקטינים למשפחותיהם המאמצות והשפעות המפגשים עם המבקש עליהם. מסקנת התסקיר הייתה כי מפגשי הקטינים עם המבקש אינם תורמים להם ואף מלווים בתחושות שליליות. ההורים האומנים מתקשים להתמודד עם ביקורי המבקש בנוסף להתמודדות עם הקטינים עצמם והמפגשים ביניהם. באשר למבקש, נכתב שהוא שקוע בצרכיו מבלי לראות את צרכי הילדים, ויש חשש כי הקשר עם האב יחבל בתהליך האימוץ ויערער את יציבות הילדים. הומלץ שלא לאפשר קשר בין המבקש לקטינים. בית המשפט המחוזי קבע כי חרף אהבת המבקש לילדיו, אין לו המסוגלות ההורית לראות את טובת הקטינים. קביעה זו מטה את הכף לכיוון אימוץ סגור.

3.        בבקשה שלפניי חוזר המבקש על טענותיו לפני בית המשפט המחוזי כי השיקולים המנחים את בית המשפט בבחינת צמצום תוצאות אימוץ מובילים למסקנה שבמקרה דנא יש להחיל אימוץ פתוח. באשר לשיקול הראשון, הרי הוא מסוגלות ההורה לכבד את מערכת האימוץ - המבקש טוען כי חל אצלו שינוי כשהשלים עם העובדה שטובת ילדיו מחייבת שיגדלו אצל הורים מאמצים. לטענתו השיקול השני בדבר עמדת ההורים המיועדים לאימוץ ביחס לשמירת קשר עם המבקש לא נבחן כלל בבית משפט קמא משהוחלט להורות על אימוץ סגור. כמו כן, יש להעריך בשנית את השיקול השלישי הנוגע לתועלת שעשויה לצמוח לקטינים מהקשר עם אביו הביולוגי. זאת מאחר שהמומחה שלל את האפשרות של אימוץ פתוח למרות שזו כלל לא התבקשה ממנו. לעמדת המבקש, יש למנות מומחה נוסף שידון שנית בסוגיית האימוץ הפתוח.

           התבקשה והתקבלה תשובת היועץ המשפטי לממשלה, במסגרתה אף הוגש תסקיר מעודכן לחודש אפריל 2013 מטעם השירות למען הילד. בתסקיר מתוארת התקדמות הקטינים ביחסיהם עם המשפחות המאמצות. שניים מהקטינים נקלטו היטב בחיק המשפחות, הם אינם מזכירים את המבקש או מבקשים להיפגש עימו. אחד הקטינים ב' הוחזר לבית הילדים לאחר שהמשפחה החליטה כי אימוצו הוא מעבר לכוחותיהם. צוין כי הפגישות של ב' עם המבקש במהלך ההליך המשפטי הציפו קשיים רגשיים אצלו. על רקע זה, חזרה העובדת הסוציאלית על המלצת השירות כי אימוץ שלושת הקטינים יהיה סגור כלפי המבקש.

           לעמדת היועץ המשפטי לממשלה אין מקום ליתן רשות ערעור. אמנם, בתחילת הדרך חשב כי תוצאות האימוץ יצומצמו למפגשים ספורים בין המבקש לקטינים; אלא שלאחר שקילה מחדש של התנהלות המבקש ביחס לתהליך האימוץ והאינטראקציה בינו ובין הקטינים, גם על ידי המומחים המקצועיים, הגיע למסקנה כי אין לצמצם את תוצאות האימוץ למתווה "פתוח". בית המשפט לענייני משפחה קיבל עמדה זו, שאושרה אף בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. טענות המבקש מופנות בעיקר כלפי הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה ועברו את שבט ביקורתו של בית המשפט המחוזי, אשר בית המשפט שלערעור לא נוטה להתערב בהם. זאת בפרט כאשר מדובר ב"גלגול שלישי".

4.        פסק דין המכריז על קטין כבר אימוץ כלפי הוריו מכיל שני חלקים: עילה להכרזה על האימוץ וקביעת תוצאת האימוץ כלפי המשפחה הביולוגית של הקטין. המחלוקת בבקשה דנא מצומצמת היא לשלב השני - אימוץ סגור או פתוח. כפוף לכך, הצדדים אינם מסתייגים ממרכיב אחד של תוצאת האימוץ שנקבע בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר עדכון המבקש שלוש פעמים בשנה אודות מצב הקטינים באמצעות השירות למען הילד. סוגיית אימוץ פתוח או סגור נסובה סביב השאלה האם לטובת הקטין לשמר קשר כלשהו עם הוריו הביולוגיים, אם לאו. הכלל הוא אימוץ סגור, למעט במקרים החריגים אז החוק מכיר באפשרות לשקול אימוץ "פתוח". בראש השיקולים עומדת כאמור טובת הקטין (ראו: סעיף 1(ב) לחוק האימוץ). בית המשפט יסטה מהכלל לאחר בחינת שלושה שיקולים מנחים: אופי הקשר בין הקטין להוריו הביולוגיים והאם הוא מטיב ומשמעותי עבורם; עמדת המשפחה המאמצת; וכן מסוגלות ההורה הביולוגי לכבד את מערכת האימוץ (רע"א 7535/11 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (29.01.12) (להלן: עניין פלונית)).

           בענייננו שתי הערכאות בחנו שיקולים אלו, שמו בראש מעייניהם את טובת הקטינים והגיעו למסקנה שאין להורות על צמצום תוצאות האימוץ. כך נקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה:

"עם המעבר למשפחות המיועדות לאמצם הקטינים לא הביעו עניין בהמשך הקשר עם המשיב [המבקש]....לא שוכנעתי כי נוצר בין המשיב [המבקש] לקטינים קשר משמעותי ומיטיב, אותו יש לשמר לטובתם בדרך של אימוץ פתוח...מתקבל הרושם שנכון להיום המשך הקשר אף עלול להזיק לקטינים."

לגבי המבקש נכתב:

"התנהגות המשיב מחדדת ומגבירה את ההערכה, כי אם יימשך הקשר עם המשיב, קיים סיכון לפגיעה בתהליך האימוץ ויכולת הילדים להיקשר למשפחות...התקווה שהייתה בתחילת ההליך לפיה עם הזמן המשיב...ויתן את ברכת הדרך לאימוץ נגוזה, כאשר התנגדותו למהלך האימוץ רק גברה."

           הקושי של המבקש עם חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הוא כי האחרון לא נדרש, על פי בקשת היועץ המשפטי הראשונה שהוגשה לבית המשפט, לבחון מתווה של אימוץ סגור. במסגרת הכנת חוות הדעת בשאלת המסוגלות ההורית, המומחה נפגש עם הקטינים, עם המבקש ועמד על האינטראקציה ביניהם. אלו הובילו אותו למסקנה שהקשר בין הקטינים ובין המבקש רדוד וכי זה לא הצליח להציב עצמו כדמות משמעותית בחיי הקטינים. על סמך מצב דברים זה, צוין כי המקרה דנא לא מתאים לחריג בדמות אימוץ "פתוח". עקב חוות דעתו של המומחה ביקש היועץ המשפטי לערוך תסקיר נוסף ביחס לתוצאות אימוץ סגור. העובדת הסוציאלית מהשירות למען הילד וגורמי הטיפול מבית המעבר סברו שהתנהגות המבקש במהלך ההליכים מעידה על העמדת צרכיו בעדיפות עליונה תוך התעלמות מהקושי הנגרם לקטינים. מסקנתם הייתה כי שמירת הקשר עם המבקש עלולה לסכל פיתוח חיים יציבים ונורמטיביים עבור הקטינים. אם כן, כל הגורמים הטיפוליים שותפים הם למסקנה כי טובת הילדים היא לגדול באימוץ סגור. בית המשפט קמא קיבל את עמדתם, אך לא ראה מניעה שהמבקש יקבל שלוש פעמים בשנה עדכונים מהשרות למען הילד אודות מצב הקטינים.

           מאז מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הוכנו שני תסקירים עדכניים בעניין הקטינים על-ידי עובדים סוציאליים על פי חוק האימוץ - האחד בחודש ינואר 2013 והשני אך בחודש האחרון עם הגשת התגובה לבקשת רשות לערער. הומלץ שטובת הקטינים היא לא לצמצם את תוצאות האימוץ. התסקירים אף התייחסו לעמדות המשפחות המיועדות לאימוץ, כפי שנכתב בתסקיר המשלים מתאריך 27.1.13:

"לדברי ההורים האומנים ...[א'] היא ילדה בעלת סיפור חיים מורכב, הנדרשת כיום לגייס את כוחותיה על מנת לתפקד כילדה בת גילה...חייה מורכבים מספיק, ואין צורך בסיבוך נוסף בחייה בדמות האב".

"במשפחה האומנת משקיעים מאמצעים רבים כדי לתת ל[ב'] שיגרת חיים קבועה. כאשר ראו את מצבו לאחר המפגשים הרגישו בפגיעה שנגרמת לו. לדבריהם בכך שהם מביאים אותו לביקור עם האב הביולוגי הם מצטיירים בעיניו כמי שמבקשים לפגוע בו...ממקום של ראיית טובתו של [ב'] ההורים האומנים הביעו התנגדות להמשך הקשר שלו עם האב [המבקש]."

5.        בהתאם לחוות הדעת העדכניות ולאחר שעיינתי בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בקשתו של המבקש היא כי נבחן את תוצאות האימוץ של שלושת ילדיו כלפיו בפעם השלישית. הדבר מעיד, על פני הדברים, על רגשותיו האמיתיים ודאגתו הכנה לקטינים. לדבריו, דאגה זו גם הובילה אותו כעת לשינוי והבנה שתהליך האימוץ הינו לטובת הקטינים. אלא שאף במצב זה, מכלול השיקולים כפי שנבחנו על ידי שתי הערכאות מצביע כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטה המצדיקה מתן רשות ערעור. הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה חשובות, אך הן אינן עומדות לבדן. יש לבחון אותן על רקע הכלל המורה על אימוץ סגור. במקרה זה נסיבות התיק מדגישות את נכונות הכלל. גם בעולם ההורות לעתים יש פער בין כוונה ובין יכולת. עם כל ההבנה למצב המבקש, ותוך הכרה כי לעת הזאת הוא הציג התקדמות מסוימת בהפנמת חשיבות הליך האימוץ לקטינים, המוקד אינו בו - אלא בטובת ילדיו. בהקשר זה תצוין קביעת בית משפט קמא לפיה המבקש יהיה מעודכן במצבם של הקטינים באמצעות השירות למען הילד. לא נעלמים מעיני הכאב והצער שנובעים מתוצאת הכרעה זו. עם זאת בענייננו, לא ניתן לומר כי טובת הקטינים מצדיקה ליתן רשות ערעור כדי לבחון את צמצום תוצאות האימוץ פעם נוספת. אחרון אוסיף, ובלי לטעת תקווה, שהכרעה זו נשענת על נתונים שנאספו בעת הזאת (השוו: עניין פלונית, חוות דעתו של השופט י' רובינשטיין).